נשבר לי הז'!, העבודה של ביירון קייטי

נפגשים בשלישי 22.4.25 בשעה 20.00 בזום

בתאריך 22.4.2025 נתחיל סדרת מפגשי זום בימי שלישי, בוקר וערב לסירוגין. במפגשים של העבודה של ביירון קייטי נחקור יחד סיטואציה בנושא מסוים. מה צריך להביא? סיטואציה שלא הטיבה איתנו ויש לה קשר לנושא השבוע.

השבוע: נשבר לי הז'!

כל אחת מגיעה עם סיטואציה שדי, פשוט די. זה לא צריך להיות דבר גדול, ההפך, מה"כביכול" הקטנים נבין הרבה. כדאי להגיע עם סיטואציה מול מישהו/י אחר/ת. המפגשים לא מוקלטים כדי שכל אחת תוכל לדבר על מה שבא לה בלי פילטרים.

אז הינה חקירה אחת שלי, במפגש אשתף בסיטואציה אחרת.

מתוך דף שפוט את רעך:

סיטואציה: פורים בחצות, השכנים הזמינו חברים שלא מפסיקים לצרוח בקריורי, אני צועקת לעברם ושכנים אחרים גם מנסים להפסיק אותם. הם לא מפסיקים.

סעיף 1.

אני רותחת על השכנים מפני שהם לא מפסיקים להרעיש.

סעיף 2.

אני רוצה שהם יכבו את המוזיקה ויפסיקו לשיר.

סעיף 3.

השכנים צריכים להתחשב בסביבה שלהם.

סעיף 4.

אני זקוקה שהשכנים יבינו שהם מפריעים לכולם.

סעיף 5.

השכנים: ארסים, מפחידים, מגעילים, חארות.

סעיף 6.

אני לא רוצה לחוות שוב לעולם חוסר אונים מול אנשים שסימנתי ככוחניים.

---

משפט לחקירה, סעיף אחד:

אני רותחת על השכנים מפני שהם לא מפסיקים להרעיש.

בשלב זה בסעיף 1 ניקח את החלק השני לחקירה: השכנים לא מפסיקים להרעיש.

יאללה נתחיל עם שאלות העבודה של ביירון קייטי:

1.      האם זאת האמת? כן.

2.      האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? כן.

3.      איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, השכנים לא מפסיקים להרעיש?

באותו זמן אני מתחילה לבעור מבפנים. אני צועקת להם שיפסיקו, מדברת עם שכנים משותפים והכעס גובר וגובר. אני שופטת אותם על הדרך בה הם מגדלים את הילדים שלהם, על כל העל-האשים שהם עושים וערבי הקריוקי. כל הפעמים שהם מפריעים מאז שעברו לגור כאן. מתפללת שיעזבו ומתחילה לחשב חישובים מה יגרום להם לעזוב ואם יש סיכוי שזה יקרה בקרוב. אני מאוכזבת מעצמי על כך שאני והשכנים שאני מדברת איתם פוחדים להתקשר למשטרה כי השכן המרעיש שוטר. אני מתחילה לנקות את הבית כי אני צריכה להיות פעילה במשהו, לישון אין סיכוי והאדרנלין בשיאו. אני בלופ של כל המחשבות האלה. אני באיזו ציפייה שמישהו מהשכנים יחשוב על מישהו משהו שיפסיק את המטרד הזה. חושבת מה עוד אפשר לעשות. אני מרגישה בורג קטן במערכת לא מתפקדת, במדינה לא מתפקדת. כל המחשבות שלי מתבססות על הנחת היסוד שאני והם שונים מאוד. איך המחשבה- השכנים לא מפסיקים להרעיש- משרתת אותי? אני מחזקת את ההנחה שאני טובה והם רעים. חוסר האונים לוקח אותי לפרופורציה של הזמן והמקום שאני נמצאת בו במדינה, עם חטופים בעזה וחיילים בעזה. וזה קצת מנתק אותי מהלופ הפסיכי שנכנסתי אליו. המחשבה הזו גם מחברת אותי לשכנים שכועסים כמוני ושמה את כולנו יחד מול אותה משפחה שאף אחד לא סובל. תחושה של יחד שנותנת קצת כח וקצת נחמה. לפחות אני לא היחידה שחוטפת פה קריזה.

4.      מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה: "השכנים לא מפסיקים להרעיש"?

הדבר הראשון שעולה לי לראש, ומפתיע אותי, הוא שמחה על כך שמישהו יכול להיות שמח במדינה הזאת. אצלי הכל אפורים ויש אנשים שכן חיים בצבעים אחרים. לשמוח זה גם חוסן, אני לא טובה בצד הזה.

5.      היפוכים:

משפט- "השכנים לא מפסיקים להרעיש".

היפוך לניגוד: "השכנים כן מפסיקים להרעיש".

דוגמאות: אם אני בלי המחשבה אז באותה סיטואציה אז אני יכולה להבין שהשכנים לא מרעישים, הם שמחים וצוהלים וכו'.

היפוך לאחר: "אני לא מפסיקה להרעיש לשכנים".

דוגמאות: אני כל הזמן צועקת לעברם שיפסיקו, מדברת עם שכנים אחרים ואנחנו מנסים כל מה שאפשר כדי שהם יפסיקו. יש איזה 20 דקות שהשכנים ואני סובלים ועושים הרבה רעש למרעישים.

היפוך לעצמי: "אני לא מפסיקה להרעיש".

דוגמאות: אני מדברת עם עצמי בלופ בלתי נגמר שעושה לי המון רעש בראש. כולל השוואות לעבר, קללות, תכנונים לעתיד...

-          מחקירת הסעיף הזה אני שמה כוכב על המשפט: "שמחה על זה שמישהו יכול להיות שמח במדינה הזאת". אולי יש בי איזו קנאה על היכולת לשמוח גם שהעולם מתהפך. אולי יש להם חוסן שאין לי.

---

קופצת לחקירה של סעיף 3.

מחשבה לחקירה: "השכנים צריכים להתחשב בסביבה שלהם".

שאלות העבודה:

1. האם זאת האמת? לא.

3.  איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה: "השכנים צריכים להתחשב בסביבה שלהם"?

אני מרגישה חלשה, אני יודעת שהם לא יעשו מה שאני או השכנים האחרים מבקשים. זה לא מזיז להם. אני לובשת כובע של חסודה מחנכת וזה מעצבן אותי להרגיש כזאת. אני יודעת שאני צודקת ושאין לי מה לעשות והייאוש מאוד גדול. אם בדבר כזה פשוט אי אפשר לטפל ואנשים לא מבינים בעצמם כמה זה לא מתחשב, איך אפשר לחשוב על דברים גדולים וגורליים יותר? אני רק רוצה שהם יעברו דירה, שיגאלו אותי מהם. רוצה להעלם מהשטח כי אני מרגישה כל כך חלשה. הגוף שלי כמו קמל לתוך עצמו. הפנים שלי נראות קפואות ומרוקנות. אני נואשת שהם ירגישו כמוני ויבינו אותי, שיהיו בצד שלי, כדי שלפי ראות עיניי, העולם יהיה קצת יותר טוב, תהיה בו קצת תקווה. אני בעסק שלהם, מה הם צריכים או לא צריכים לא קשור אלי בכלל אבל אני אצלם בראש, שותלת מחשבות שמתאימות לי.

4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה: "השכנים צריכים להתחשב בסביבה שלהם"?

אוותר מראש, יפתח משהו שרואה אותם באור יותר חיובי, אפילו כאנשים שאפשר ללכת אליהם יום למוחורת ולדבר אל ליבם. במקום לפחד מהם. אבל במיוחד ויתור על מריבה, מריבה בנינו, מריבה בלופ בראש שלי, מריבה עם העולם סביבי שכל כך מאכזב.

היפוכים:

משפט: "השכנים צריכים להתחשב בסביבה שלהם".

היפוך לניגוד: "השכנים לא צריכים להתחשב בסביבה שלהם".

דוגמאות: שיעשו מה שהם רוצים. אני לא צריכה להחליט מה הם כן או לא צריכים בעולם שלהם. תמיד אני רוצה להיות ב"צד של הטובים". אני צריכה לבדוק את הנושא הזה לעומק.

היפוך לאחר: "אני צריכה להתחשב בסביבה שלהם"?

דוגמאות: האמת שזה לא הצד החזק שלי, הפרגון לדברים האלה. אני מניחה שיהיו שיגידו "טוב, פורים, קורה...". אבל אני יותר ב"למה, איך הם...?". וכל ההכירות הקודמת איתם ועם הקריוקי והעוד דברים. אז נקודתית כן, יכולתי להיות פחות מתחסדת ויודעת כל, ולהבין שזה חריג אפילו להם.

היפוך לעצמי: "אני צריכה להתחשב בעצמי".

דוגמאות: הכובע של הצקדנית והלהיות יחד עם השכנים הצודקים מאוד מכביד. אני לא בודקת אפשרות של ללכת לישון עם חלונות ודלתות סגורים ועם מוזיקה. אני רק מתחממת יותר. זה מטריף אותי. אם אצליח לעצור במקרים כאלה ולהיות פחות על אוטומט, זה יכול להיות רעיון ממש טוב לשאול את עצמי: איך עכשיו אני מתחשבת רק בעצמי, מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי שיהיה לי יותר טוב והוא לא האוטומט שלי?

להתראות בתובנה הבאה- ובטח שביישום שלה.