למה כשאמא שלי שומעת אותי מעירה על משהו שקשור לרעש היא תמיד אומרת "אני לא שמעתי כלום"? למה אני לא כמוה? גם אני לא רוצה לשמוע כלום. אני רוצה לשמוע כמו שאני רואה. לאן שהמבט מכוון, זה מה שאני רואה, ואני יכולה לעצום עיניים. למה זה לא ככה עם האוזניים?
מתוך התסכול הזה הגעתי לחקירה על השכנה.
מתוך דף שפוט את רעך:
סיטואציה:
לפני שלושה ימים, הילדים של השכנים משחקים בגינה שלהם בשבע בבוקר ואני מתעוררת.
משפט לחקירה, סעיף אחד:
אני (רגש) שונאת את השכנה שלי מפני שהיא ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר.
בשלב לה בסעיף אחד ניקח את החלק השני לחקירה:
השכנה שלי ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר.
עבודה:
1. האם זאת האמת? כן
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת? כן
3. איך אני מגיבה, מה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה, השכנה שלי ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר.
אני רותחת, מתעוררת בעצבים, לא מבינה למה עושים לי דוקא אחרי שביקשתי והסברתי שהם מעירים אותנו. לא מבינה למה הילדים לא נמצאים במרפסת העורפית, איפה שאין חלונות לחדרי שינה. אני בטוחה שהשכנה עושה לי דווקא. עוברות לי בראש כל הפעמים שהיא מתעלמת ממני כשאני עוברת לידה. ברור לי שעוד רגע גם הבת שלי תצא מהחדר עצבנית. אני מתחילה להרגיש שנאה גם כלפי הילדים שמרעישים, ואני מוטרדת מהרגש הזה ומרגישה אשמה. אני מנסה לנתח למה מתעלמים ממני, מה עשיתי רע? אני גם מנסה להגיד לעצמי שוב ושוב שזו התגובה שלי והם לא ישתנו, שאני צריכה להשתנות. זה עוד יותר מרגיז אותי. הפנים שלי כעוסות, הגוף שלי מתוח. מתחשק לי לשים רמקול על החלון, או פשוט לברך את הילדים בבוקר טוב כדי שאמא שלהם תתרגז. אני נזכרת שלפני זמן מה הילדים ראו אותי והסתכלו עלי בפחד. אותי, שעובדת כל הזמן עם ילדים וכל כך אוהבת אותם והם אותי. הראש שלי לא מצליח לפענח את העויינות של האמא כלפיי. אני חושבת על נקמה, למשל ללכת עם כפכפים כל היום. אני מספרת לאמא בדמיוני שהיא טיפשה כי היא שוכחת שאני השכנה מלמעלה ואם אני רוצה אני יכולה לאמלל לה את החיים. אני כותבת לאמא וואטסאפ מנומס ומקבלת ממנה תגובה לפרצוף.
אני מתבאסת מעצמי שהנושא הזה כל כך מעסיק אותי. שאני מתעוררת מהם ומתעצבנת כל כך. אני רוצה להיות כמו אמא שלי שתמיד בשיחות על רעש אומרת לי "אני לא שמעתי/שומעת כלום". זה גורם לי להרגיש גם לבד וגם פסיכית. אוף, איזה ייאוש.
אני נמצאת בעסק של השכנה, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה בבית ובגינה שלהם. אין לי שליטה על זה.
מה אני מפחדת שיקרה אם לא אוכל להאמין למחשבה הזו באותה סיטואציה: אני חוששת שבלי המחשבה אדלג על כל הניתוח אופי ופשוט אתחיל להרעיש בעצמי בלילה. כלומר, אהיה עניינית. המצפון שלי, הנסיון לפתור דברים בלי בלאגן וברוח טובה יעלם ואקפוץ ישר לנקמה. שאראה לאמא, שתבין שאני גם יכולה להרעיש כשבא לי.
כלומר, המחשבה הזו משרתת את זה שאני לא פועלת באוטומט ונוקמת, היא מעכבת תגובה פיזית.
4. מי אהיה באותה הסיטואציה בלי המחשבה "השכנה שלי ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר"?
אבדוק שוב אם יש דרך להתאים את עצמי ללוז שלהם ואם זה כל כך נורא. אשים לב שאחד הדברים שמאמללים אותי הוא שאני חושבת מחשבות רעות על הילדים ואבין שכדאי שאשחרר את הנושא הזה. אסתכל קצת אחורה בזמן לשכנים שיותר סבלתי מהם ואודה על כך שכאן אני כן יכולה להתאים את עצמי. על האמא אסתכל בזלזול ורחמים וגם בשיווין נפש, שתעשה מה שהיא רוצה, זה כבר לא קשור אלי.
5. היפוכים:
משפט- "השכנה שלי ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר".
היפוך לניגוד:
"השכנה שלי לא ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר".
דוגמאות:
הם היו יוצאים גם בשש וחצי, שבע זאת התקדמות.
עבורם זו יכולה להיות שעה מאוחרת, יכול להיות שהם ערים כבר שעתיים ובשבילם זה לא מרגיש בוקר.
אני לא יודעת מה מתחולל להם בבית ולמה הם יוצאים דווקא לגינה ולא לצד השני או נשארים בבית.
היפוך לאחר:
אני ממשיכה להוציא את הילדים לגינה בבוקר.
דוגמאות:
אני לפעמים מתעוררת כמה דקות לפני שהם יוצאים ובראש שלי הם כבר בחוץ ואני מתחילה להתעצבן.
אני סובלת מכל רגע שהם בחוץ. לוקח לי זמן לצאת מהמיטה ומהחדר, אני מושכת את הסבל.
אני עסוקה בזה כל היום כבר כמה ימים. ועסוקה בזה כל בוקר מחדש.
היפוך לעצמי:
אני ממשיכה להוציא את עצמי לגינה כל בוקר.
דוגמאות:
זה מוזר מפני שאני מדמיינת את עצמי עומדת ליד הגינה ומרעישה בכוונה. אני נזכרת איך פעם ראיתי שכנה עצבנית שופכת מים על פעוטות שהרעישו לה, ואני כל כך בתוך הסיטואציה הזו- מצד אחת מבועתת שאפשר לעשות דבר כזה, מצד שני רוצה גם לעשות מעשה שיפסיק כבר את הרעש הזה כל בוקר.
גם בבקרים שהם לא יוצאים אני חושבת על זה דבר ראשון שאני מתעוררת.
אני ממשיכה לסבול כל היום מהסיטואציות האלה בבוקר.
פה אני קופצת לסעיף 5 בדף "שפוט את רעך" כדי לא להציף יותר מידי, עם כל דף שפוט את רעך.
בסעיף 5 ההנחיה היא פעם אחת למצוא מילה הופכית כלפי מי שאני שופטת ולתת דוגמאות איך המילה שמצאתי יכולה להיות נכונה. ובפעם השנייה למצוא איך אני מתנהגת/מרגישה כמו מה שכתבתי, ולתת דוגמאות.
השכנה שלי אטומה
השכנה שלי פתוחה: הילדים יצאו בשבע ולא בשש וחצי.
אני אטומה- אני לא מבינה עם מי יש לי עסק ואני עדיין כותבת לה בתחנונים.
השכנה שלי מרשעת
השכנה שלי טובת לב- היא מאפשרת לילדים שלה לשחק איפה שהם רוצים בבית. עברה לשבע בבוקר לפי החוק במקום 6 וחצי.
אני מרשעת- כל מחשבות הנקמה שעוברות הן מידית וקשורות בסה"כ לרעש של שלושה ילדים.
השכנה שלי בלתי נסבלת
השכנה שלי נסבלת- שאלו יהיו הצרות שלי עם השכנים. כבר היו לי גרועים מאלה.
אני בלתי נסבלת- בעיניה כן, אני נכנסת לה ללוז בנוסף לזה שהיא לא סובלת אותי.
השכנה שלי חלשה
השכנה שלי חזקה- היא עושה מה שטוב לה בלי להתחשב בקושי שלי. עובדת לפי החוק וזהו.
אני חולשה- מאוד, הרעש הזה מעיר ומטלטל אותי לכמה ימים ומתעצם מאוד. אני זקוקה לה שתבין אותי. אני לא מוכנה לנסות ללכת לישון יותר מוקדם כדי לא להתעורר מהרעש ולהישאר עייפה.
השכנה שלי פסיכית
השכנה שלי שפויה- לא מתעסקת עם מה שלא חשוב לה. עובדת לפי החוק. מנסה להבהיר לי שאני לא מעניינת אותה בהתמדה.
אני פסיכית- הסרטים מעבירים אותי על דעתי. הנקמה, ההתעלמות ברחוב, המבט של הילדים, הכעס על האמא. כמה אנרגיה אני משקיעה בדבר הזה.
סעיף 6.
משפט: אני לא רוצה לחוות שוב לעולם שמתעלמים מהצורך שלי.
חקירה: אני מצפה בכיליון עיניים שיתעלמו מהצורך שלי.
זה נכון משום שאני לא יכולה לשנות אחרים ואני צריכה למצוא דרכים אחרות לספק את הצורך שלי מבלי להיות תלויה במישהו אחר. אם זה אומר ללכת לישון יותר מוקדם למשל. לקום ולהתחיל את היום יותר מוקדם. ואפילו אם זה אומר לשים פס ולהתנהג גם איך שבא לי, ללכת עם הנעליים שאני רוצה בבית, לשאוב מתי שבא לי... אולי זה בכלל לא יפריע להם ואני סתם מתאמצת שלא לצורך.
הסיכום שלי הפעם:
שאלו יהיו הצרות שלי (-:
יאללה מקסימום אתעורר קצת יותר מוקדם לפעמים.
זהו.
Comments